כשבאתי לייצר את היין הראשון שלי גיליתי שיותר מארבעים שנות נסיון בסרטים דוקומנטרים הם תרומה משמעותית להכנת היין. במהלך העבודה ביין שמתי לב כי הרבה מאוד מרכיבים בעשייה הקולנועית הדוקומנטרית ובעשייה הייננית הם זהים לחלוטין.
מעניין כי לייצר יין ולביים סרטים נדרשים אותם כישורים: חושים מחודדים (ביין – ריח וטעם, בסרטים – ראיה ושמיעה), כושר הבחנה בפרטים, יצירתיות, יכולת קבלת החלטות, חשיבה מאורגנת ומסודרת, יכולת הפרדה של העיקר מהטפל, עבודה במסגרות נוקשות של זמן ותקציב ועוד ועוד.
היום כבר די ברור: יין הוא אומנות, ממש כמו מוסיקה או שירה או ציור או… כל האומנויות המוכרות האחרות. החוויה האומנותית היא אחת, כשרואים ושומעים או כשמריחים וטועמים. אבל יותר מכל, כך נדמה לי, היין והקולנוע הדוקומנטרי הם אחים ממש.
הסרטים, חשפו אותי לחוויות מרתקות ואני מרגיש בהכנת היין את אותה חוויה של יצירתיות מחכימה, שליוותה אותי במהלך הצילומים והעריכה של מאות ואולי אלפי הסרטים, הקליפים והכתבות שהייתי שותף בהכנתם.
בכל מה שאני עושה ביין ובסרטים יש לי מטרה עיקרית אחת שמסתכמת במילה בודדה אך מלאת משמעות ואפשרויות – חוויה. לתפיסתי – לסיפור לא תמיד צריך להיות סוף טוב, הסרט לא חייב להיות יפה, המוסיקה לא תמיד צריכה להיות נעימה לכל אוזן, והיין לא חייב להיות טעים לכל חיך. אבל כולם חייבים להשאיר רושם חוויתי אצל הקהל. ואת אותה חוויה אני מבקש גם לעצמי – חווית העשייה. ובאופן אישי לגמרי אני מוצא הקבלה מרתקת ומענגת בחוויה שלה אני זוכה ביצירת סרט דוקומנטרי ובהכנת שנת בציר של יינות מגוונים.
החוויה מושגת בעזרת החושים. העולם שלנו הוא עולם של חושים ומי שרוצה את החוויה חייב להפנות את האנטנות החושיות שלו לעולם. בלי לקלוט – אין חוויה. בלי לראות ולשמוע אי אפשר לעשות סרטים ואי אפשר לחוות אותם, ממש כמו שבלי להריח ולטעום אי אפשר לעשות או לחוות את היין.
מקור החוויה והחוש שבעזרתו היא מועברת הם רק כלי להפנמתה ולתפיסתי אין הבדל במקורה ובחוש שהיה הצינור להובילה למוחנו. החוויה האומנותית, שראשיתה בקליטה החושית והמשכה בשילוב בתובנה שכלית, היא הבסיס שבהנאה מכל יצירה אומנותית וגם הסרטים והיינות אינם יוצאים דופן. בשבילי החוויה האומנותית המושגת מהסרט הדוקומנטרי ומהיין דומות ביותר, הן כצרכן והן כיוצר.
למרות שהצופה הממוצע לא צריך לדעת למשל באיזו עדשה השתמש הצלם, או מה עשה העורך כדי להשיג את מצב הרוח שרצה הבמאי, רוב הצופים מרגישים ומבינים את הסיפור הקולנועי גם אם הם לא תמיד מנתחים לעצמם את הפרטים ונשארים עם הרושם הכללי המסכם. ביין הדבר די דומה. הסיפור שנמזג לכוסנו מורכב מזן הענבים מהצד האחד ומהטרואר מהצד השני. הטועם המקצועי יודע לפרק את מרכיבי היין לגורמים. הוא יבחין בזני הענבים ובאיזור הגידול, ינתח בין היתר מראה וצבע, בוקה וארומה,מרקם וטעם עקביות וטעמים שיוריים. הוא ישים לב לאיזון, לתתי טעמים וכמובן לפגמים ולבעיות. במקרים רבים הוא אפילו ידע להגיד אם הענב נבצר במועד הנכון באיזו טמפרטורה תסס היין ובאילו חביות הוא נשמר ולכמה זמן. אבל האדם הרגיל יסכם את החוויה במילים ספורות שיכילו את כל הרשמים כמקשה אחת.
גם ביין וגם בסרטים הפרטים הקטנים הם אלו שמספרים את הסיפור כולו ואי אפשר להפריז בחשיבותם גם אם הצרכן הסופי לא מסוגל להפריד ביניהם הם משפיעים השפעה קריטית על החוויה כולה שבסופו של דבר, במקרים רבים, תתורגם לשפת הדיבור בלשון רזה יחסית.
עולם הסרטים ממש כמו עולם היין הוא מלא וגדוש בזאנרים שונים בסגנונות מגוונים וכמו שיש יין לכל מצב רוח יש גם סרט לכל מצב רוח. כל אחד יכול בקלות למצוא את מה שמתאים לו ולאוירה שבה הוא שרוי.
כך למשל סרט מוסיקלי קליל אפשר להקביל ליין לבן ארומטי. סרט להצגה יומית הוא רוזה פרחוני פשוט להבנה קליל ונעים. סרט לכל המשפחה אולי מקביל למוסקטו. סרט רומנטי ענוג ומרגש עם גוונים מיוחדים ומענגים מוסיקה שמיימית פילטרים עדינים תאורה רכה וצבעי פסטל הוא יין קינוח מתוק, סוטרן או אייס ווין עם תתי טעמים וארומות מופלאות. סרט בלשי – יין מסקרן עם טעמים וריחות שדורש תשומת לב ופיענוח אולי זינפנדל אולי פטיט סירה. סרט אפי או סרט היסטורי רחב ממדים מקביל אולי לקברנה סובניון מיושן, יין כבד ומורכב שילגם בתענוג רב עם סטייק עסיסי משובח. וכך הלאה כמעט לכל סוג של סרט יש סוג יין מתאים ולהפך.
היצירה הקולנועית דוקומנטרית היא סיכום החוויה של הבמאי. היא מביאה מנקודת מבטו את הקטע הקטן שהוא בחר במציאות של העולם שלנו. ביין זה בדיוק אותו הדבר – סיכום החוויה שמגיש היינן ושמביאה מנקודת מבטו את הקטע הקטן שהוא בחר במציאות של הכרמים והוא מספר מנקודת מבטו את החוויה של זני הענבים ושל אזור הגידול והטרואר.
כך למשל סצנה קולנועית שבנויה כמונטז' מגוון של תמונות שונות היא אולי כמו יין שמורכב מזנים אחדים ומאזורים שונים ויין מכרם יחידני הוא אולי כמו כמו צילום של סצנה בשוט אחד.
יש גם משמעות דומה לתוספות השונות שמוסיפים היוצרים. כך למשל כשהיינן מוסיף שמרים שמאפשרים את התסיסה זה ממש כמו שהקולנוען מוסיף אור שמאפשר בכלל את הצילום. אבל לא תמיד מוסיפים, לפעמים מבקש היוצר להתקרב לאמת הפשוטה ואז היינן יכול לבחור בתסיסה ספונטנית ולא להוסיף שמרים והקולנוען יצלם באור נתון בלי תוספת של תאורה מלאכותית.
דוגמה נוספת: כשהיינן מתקן את החומציות בתוספת של חומצה טרטארית הרי זה ממש כמו שהיוצר של הסרט מתקן במעבדה את הצבעים והבהירות של התמונה. וגם תוספת של מוסיקה או אפקטים קוליים שמשנים את מצב הרוח של הסרט ומדגישים את מה שהיוצר הקולנועי מבקש להדגיש הם בדיוק כמו השימוש בחביות כדי שהיינן יוכל להשיג השפעה דומה על היין.
גם בסרטים וגם ביין, לרוב אין אמת מוחלטת ואין רק טוב או רק רע. כמו במציאות חיינו בכלל העסק הרבה יותר מורכב, יש סיפורים רבים ודרכים שונות לספר אותם. במאי או יינן מקורי יספר את הסיפור בדרך מעניינת מושכת ומרשימה. כך שיש משמעות לא רק לזן הענבים ולטרואר ולא רק לסיטואציה המצולמת לדמויות ולתוכן אלא גם לנקודת המבט האישית של היוצר לזוויות הצילום, לשיטות העבודה לקונצפציה הייחודית לפרויקט ואפילו לגישה הפילוסופית ולהשקפת העולם.
בשני התחומים נדרשת מהיוצר האחראי מידה רבה של גמישות. הוא לא פועל בחלל ריק ויש הרבה מאוד גורמים שאינם תלויים בו שהוא חייב להתחשב בהם. מרצונות ודעות של אנשי צוות ולקוחות ועד אתגרים לוגיסטיים. בשני המקרים למזג האויר יש השפעה דרמטית על לוחות הזמנים ועל המוצר הסופי והיוצר חייב לא רק להתחשב בו אלא גם להתמודד, לאלתר, להתגבר ולהפיק את המכסימום האפשרי בהתאם לתנאים. ועם כל זאת אסור לו לאבד את העיקר החשוב לו. אל לו להתפשר על הנשמה היתרה. יש גבול לויתורים והוא חייב לחתום על היין או הסרט בגאווה.
כדי לספר את הסיפור, היוצר ביין ובסרט חייב להבין ולהרגיש אותו ואז להחליט איך הוא רוצה להנגיש אותו לקהל שלו. ההחלטות הן המרכיב המרכזי בעבודה של היוצר בשני התחומים. קבלת ההחלטות מסתמכת על החושים, נעזרת במעבדה ובטכנולוגיה, מעובדת בהגיון מטובלת ביצירתיות וחייבת להיעשות במהירות ובהחלטיות אבל את השפעתה אפשר לגלות רק הרבה מאוד זמן אחר כך. החלטות מזמן הבציר והתסיסה התסריט והצילומים יתבררו בשלב הבלנד של היין או העריכה של הסרט. החלטות מהבלנד והעריכה עלולות להתברר רק אחרי השיווק.
כך למשל: בסרט מחליטים על אתרי הצילום וביין על אזורי הגידול של הכרם, בחירת זני הענבים הם כמו בחירת המשתתפים המצולמים והמרואיינים. תכנון הבציר דומה מאוד לכתיבת התסריט. קדם ההפקה והתכנון הלוגיסטי של הסרט, כולל כל ההחלטות הקשורות לצוות העובדים לציוד ולחומרים דומה מאוד לתכנון העבודה ביקב: מיכלים צינורות משאבות וחביות במקום מצלמות פנסים דולי ומנוף.
ההחלטות הקשורות לקביעת מועד הבציר על פי צרכי היין ואופיו הסופי תוך התחשבות בהבשלות השונות ובמצב הכרם ועד זמינות פועלי הבציר וההובלה דומות מאוד לתכנון הצילומים: קביעת מועד הצילום על פי צרכי הסיפור והלוגיסטיקה.
בחירת הסצנה המדויקת וההחלטה איך בדיוק אני מגיש אותה בסרט. היא כמו בחירת האופן שבו אני מטפל בענבים החלטה על טמפרטורת התסיסה ופרוצדורות כמו השרייה או בלידינג. בצילום יש להחליט על בחירת העדשות והפילטרים, להגדיר את ההתיחסות לגורמים רבים כמו התאורה קביעת הזויות המדויקות, הקומפוזיציה, תנועות המצלמה. ביין זו למשל החשיבה לגבי השמרים ומה אני רוצה להשיג באמצעותם ומכאן ההחלטה לגבי השמר הנבחר וגם משטר החמצן והאיוורורים, כמות ותזמון ההוספה של הביסולפיט, טמפרטורת התסיסה הזנת השמרים וכד'.
הטיפול ביין ביקב מהמעקב אחרי התסיסה והתסיסה המלולקטית דרך התיישנות היין, ייצוב היין הלבן, שפיות, עבודת חביות וכד' ועד ההכנות לביקבוק. הם כמו העבודה מחוץ לאתר הצילומים של הסרט ובאולפני העריכה. צפייה ותכנון העריכה השלמות צילום ותחקיר ארכיון. גרפיקה ואנימציה – השלמת כל החומר הדרוש לעריכה.
העיצוב הסופי העריכה – מה לפני, מה אחרי וכמה זמן הוא יהיה על המסך ואיזה סאונד יתלווה אליו. הוא לא שונה בהרבה מהממסך – הבלנד. מה ילך עם מה ובאילו אחוזים. מה תהיה השפעת החבית הרצויה ביין הסופי מה רמת המתיקות/ המרירות…
הכנת הסרט כמו הכנת היין משולה להרכבת פאזל ענק עם אלפי חלקים בלי תמונה מדוייקת לעבוד לפיה. מהיוצר נדרשים פתיחות לחוויה שבעשייה ומקצוענות ללא דופי שעיקרה התבוננות על המכלול ותשומת לב רבה לכל פרט בתהליך. כמו שהעריכה היא הדקדוק של השפה הקולנועית, השפה שבה היוצר מספר לקהל את הסיפור הקולנועי שלו כך הבלנד הוא הדקדוק של השפה הייננית – השפה שבה היוצר מספר לקהל את סיפור היין שלו.
גם אחרי שהיין והסרט כבר כמעט ערוכים ומוכנים יש ביניהם נקודות השקה מעניינות. ההכנה הסופית לביקבוק כמוה כעיצוב גרפי, מוסיקה ומיקס של הסאונד. תיקוני צבע ורושם הסופי של הסרט הגמור ביין זה הביקבוק – בחירת הבקבוק, הפקק, התוית האריזה. כולם מסתכמים במילה המעצבנת "לוק" – המראה הסופי שחייב להיות מושך מגרה ומרשים.
וכך גם השיווק ועזרי השיווק. מה כותבים ואיך מציגים את הסרט בפני הקהל, הכנת טריילר,
הרצאות ופסטיבלים, פגישות של קהל מתעניין עם הבמאי והקרנות מיוחדות. ממש כמו מה כותבים על התווית ובפרוספקטים שמציגים את היין טעימות וירידים, הרצאות ומיפגשי טעימה עם היינן.
לציוד, לכסף, – יש משמעות גדולה גם בסרטים וגם ביין אבל בסופו של דבר הקהל יתחבר לסיפור – מה יש ליוצר להגיד וגם איך ועד כמה כל אחד מהמשתמשים מזדהה, מבין או מרגיש את הסיפור הזה.
מה שמעניין עוד היא העובדה שגם לסרט וגם ליין יש חיים משלו כשהוא יצא מהיקב או מהמעבדה. הקהל חווה את החוויה שלך במקום אחר ובזמן אחר – התינוק גדל ועכשיו הוא חי את חייו במנותק ממי שיצר אותו.
וכולם גם יודעים לנתח אותו ויש להם לגביו דעה מגובשת, כולם מרגישים מומחים ויודעים לבקר – כל מי שיש לו מצלמה בפלאפון הוא צלם ומי שאין לו הוא במאי. כל מי שיש לו בקבוק יין במזווה הוא יינן וכל מי שיש לו גביע קריסטל הוא טועם יין. טוב אבל זה נכון גם לכדורגל, לכלכלה, לביטחון, לפוליטיקה ולמה לא…
כולנו, שואפים לחוויה וכמהים להנאה. כשאנחנו מניחים את גביע היין אנחנו רוצים שישאר לנו טעם טוב של עוד. שניזכר בו, שנחשוב עליו ושנתגעגע אליו – ממש כמו הסרט.